פסק-דין בתיק ת"א 3126-09-09

בפניי תובענה להחזרת תפוס לפי סעיף 192 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: " פקודת המכס"), במסגרתה עותרת התובעת להורות על שחרור טובין אשר יובאו על ידה ונתפסו על ידי הנתבעת.

רקע עובדתי

1.         ביום 25/05/2009 הגישה התובעת לאגף המכס והמע"מ רשימון בגין ייבוא טובין לישראל שמספרו 980018550 (להלן: " הרשימון"). לפי האמור ברשימון, הטובין אותם ביקשה התובעת לייבא מירדן לישראל, דרך מעבר גשר נהר הירדן, היו מחרטה מדגם WXX-500C. ברשימון נרשם כי ערך המחרטה האמורה הינו 20,000 דולר ארה"ב.

2.         עם הגעת הטובין לישראל נערכה ביקורת ע"י הנתבעת וביום 27/05/2009 נערכה חקירה למנהל התובעת, מר חוסאם מג'דוב (להלן: " חוסאם"), אשר בעקבותיה נתפסו הטובין ע"י הנתבעת. באותו יום ניתן לחוסאם אישור בדבר תפיסה מס' 343524 (להלן: " אב"ת 1") לפי סעיף 188 לפקודת המכס.

3.         התובעת ביקשה לבטל את היבוא ולהחזיר את הטובין לירדן ולכן ביקשה את שחרור הטובין מתפיסה.

4.         ביום 2/07/2009 נשלחה למנהל התובעת הודעה בדבר חילוט הטובין מכוח סעיפים 204(2) ו- 204(9) לפקודת המכס (" הודעת החילוט"). הודעת החילוט התייחסה לטובין המפורטים באישור בדבר תפיסה נוסף, מיום 31/5/09, מס' 343459 (להלן: " אב"ת 2"). ביום 3/09/2009 הגישה התובעת תובענה זו להשבת הטובין שחולטו.

הטעמים לחילוט

5.         כאמור, הודעת החילוט התבססה על סעיפים 204(2) ו- 204(9) לפקודת המכס.

            סעיף 204 לפקודת המכס קובע:

" ואלה טובין שיחולטו למדינה:

...

(2)        טובין שיובאו בהפרת איסור, הגבלה או הסדר, ...  .

            ...

(9)        "טובין שעליהם נמסרו, נעשו או הוגשו רשמון, חשבון מכר, הצהרה, תשובה, אמרה, מצג או תעודה שהם כוזבים או שהם מטעים במזיד לגבי פרט מסויים".

            לשיטתה של הנתבעת, אפוא, החילוט מבוסס על שני טעמים מצטברים.

הטעם הראשון לחילוט הינו כי לשיטת הנתבעת מדובר בטובין שעצם ייבואם אסור.

הטעם השני לחילוט הינו כי לשיטת הנתבעת נמסרה ביחס לטובין הצהרה כוזבת.

6.         ההצהרה הכוזבת נמסרה לשיטת הנתבעת בנוגע לשלושה פרטים שנכללו ברשימון: יעד הטובין, מחיר הטובין וטיב הטובין, כדלהלן:

(1)        היעד המוצהר של הטובין לפי הרשימון היה בתחומי ישראל, בעוד שבפועל יעדם היה בתחומי הרשות הפלשתינית (לטענת הנתבעת לנושא זה השלכה גם לגבי חוקיות יבוא הטובין, דהיינו לגבי הטעם הראשון דלעיל).